בעוד שהעסקת בני זוג או בני משפחה במגזר הציבורי מדיפה ריח רע, ריח של נפוטיזם, במגזר הפרטי לא מתביישים בהעסקת בני זוג, להפך, העסקת בני הזוג או בני המשפחה משדרת תדמית של עסק משפחתי, תדמית האהודה על עובדי החברה ועל הלקוחות שלה.

רשויות מס הכנסה מסתכלים על העסקת בן זוג בעסק בעיניים אחרות, לשיטתם, במקרים רבים העסקת בני הזוג היא העסקה פיקטיבית ונועדה רק כדי להפחית את חבות המס של בית העסק.

כדי להבין את הגישה של מס הכנסה חשוב להבין את שיטות חישוב המס כאשר שני בני הזוג עובדים באותו העסק, שיטת חישוב מאוחדת ושיטת חישוב נפרדת.

שיטת החישוב המאוחדת, מאחדת את ההכנסות של שני בני הזוג העובדים באותו העסק ומצרפת אותן להכנסה אחת, וכך נוצר מצב שהכנסת העסק גבוהה, כתוצאה מכך גם מדרגת המס שאליה הם משתייכים היא גבוהה, ובפועל שיעורי המס שלהם גבוהים יותר.

שיטת החישוב הנפרדת מפרידה בן המשכורות של כל אחד מבני הזוג. כל אחד מבני הזוג מרוויח, משלם את שיעורי המס בהתאם לגובה ההכנסה שלו ונהנה מנקודות זיכוי ומהטבות מס נוספות ייעודיות.

כדי להבין זאת טוב יותר ניקח כדוגמא את אלון ודורית, שני בני זוג העובדים ביחד בעסק המשפחתי. גם אלון וגם דורית מרוויחים כל אחד כחמש עשרה אלף שקל ברוטו בחודש. אם נאחד את שתי המשכורות, נגיע להכנסה של שלושים אלף שקלים בחודש, הכנסה גבוהה המחייבת תשלומי מס גבוהים.

 אך אם נפריד בין המשכורות של אלון ודורית, כל אחד מהם ירוויח פחות ובמילא שיעורי המס יהיו נמוכים, ו"משק הבית המשותף" שלהם ירוויח אלפי שקלים בשנה.

עבודת בני זוג באותו עסק – מה אומר החוק?

מעמדה של האישה בעסק המשפחתי נדונה במשך שנים רבות הן בפסיקת בתי המשפט והן בפקודת מס הכנסה.

עד קום המדינה, מעמד האישה ברשויות המס היה נמוך והכלל היה כי הכנסת האישה תחשב בשיטת החישוב המאוחד יחד עם בן זוגה.

בשנת 1952 חל שינוי, בשנה זו נקבע כי אישה שיש לה הכנסות מיגיעה אישית הנובעות מעסק או מעבודה נפרדת, יחושבו בנפרד מהכנסות בעלה.

בשנת 1957  חלה התקדמות נוספת שעיקרה הוא עיקרון התלות. מעתה יתאפשר לאישה לשלם מס בשיטת החישוב הנפרדת אם יוכח שמקור ההכנסה שלה הוא נפרד ואינו תלוי במקור ההכנסה של הגבר. עיקרון התלות היווה אבן דרך חשובה ועד היום הוא תקף לאופן חישובי המס של שני בני זוג.

 בשנת 1992 נקבע כי המושג בן זוג רשום יכול להיות גם גבר וגם אישה.

החל משנת 2004 אפשר היה לחשב חישובי מס נפרדים לבני זוג שעבדו בעסק משותף, אך בתנאים מגבילים. יש להוכיח כי האישה עבדה בעסק לפחות עשרה חודשים בשנה, היא עובדת לפחות שלושים ושש שעות בשבוע והעסק לא מתנהל מהבית

החלטה זו עוררה סערה ולא התאימה לזוגות רבים שעבד ביחד כמו למשל שני אדריכלים. בני זוג אלו לא יכלו להסכים להחלטה הלא שוויונית הן במעמד והן בחלוקת ההכנסות וגם לא לתשלומי המס הנובעים מהחלטה זו.

 גם המוסד לביטוח הלאומי חישב באופן שונה את הכנסות בני הזוג, הוא קבע כי בני הזוג יחלקו את ההכנסות בשני שליש לגבר ושליש לאישה.

בשנת 2003 התפרסם פסק דין שנודע בשם "פסק דין קלס" שעסק בסוגיה של שני בני זוג העובדים באותו העסק.

בעקבות פסק הדין פרסמה נציבות מס הכנסה חוזר שקבע כללים לחישוב המס של שני בני זוג בעסק משותף:

על בני הזוג חלה החובה להוכיח על היעדר תלות ביניהם.
קיומה של התלות צריכה להיות מהותית, לא פורמאלית.
התלות באה לידי ביטוי ביכולת של בני הזוג להשפיע על תנאי ההעסקה של בן הזוג השני.
יש להתחשב ברקע התעסוקתי של בני הזוג בגובה ההכנסה ובתנאי ההעסקה.

ב-31.12.2013 אישרה ועדת הכספים של הכנסת תיקונים בנושא לפקודת מס ההכנסה 
החוק קובע כי שיטת החישוב הנפרדת תתקיים בתנאים הבאים:

עבודה של כל אחד מבני הזוג נדרשת כדי ליצור הכנסה בעסק.
כל אחד מבני הזוג יקבל הכנסה בחישוב נפרד ביחס ישיר לתרומות לייצור ההכנסה.
גם בית מגורים יכול להיחשב כמקום העסק, אך בתנאי שזהו מקומו הקבוע של העסק.
לכל אחד מבני הזוג יש בעלות של חמישים אחוז על העסק.
החוק חל גם על זוגות נשואים העובדים יחד במשק חקלאי או בקיבוץ.

בעקבות זאת גם הביטוח הלאומי עדכן את גישתו באשר למעמד של שני בני זוג העובדים באותו העסק.

 לסיכום, החל משנת 2014 יוכלו בני זוג העובדים בעסק משותף לחלק ביניהם את ההכנסה ולשלם מס בהתאם לשיטת החישוב הנפרדת.